פסק-דין בתיק עת"א 43171-02-12

לפנינו עתירה כנגד החלטת ועדת השחרורים (להלן: "הועדה") מיום 15.2.12, אשר הורתה, בדעת רוב, על שחרורה על תנאי של המשיבה  בתנאים המפורטים בעמ' 7 להחלטה (ראה נספח א' לעתירה).

כללי:

1.         המשיבה 2 מרצה מאסר ראשון בן 18 חודשים בגין עבירות מרמה נושא ת.פ. 1063/07 (בימ"ש שלום בראשל"צ) כאשר היא ואחיה, הציגו עצמם כסוכני ביטוח והציעו למתלוננים, ללא הסמכה לכך, תוכניות ביטוח תוך הבטחה לרווח כספי וקיבלו מהמתלוננים במרמה סכום העולה על 409,000 ש"ח.

2.         בין יתר הרכיבים בגזה"ד, הוטלו על המשיבה 2 (להלן: " המשיבה") קנס בסכום של 1,000 ש"ח או 5 חודשי מאסר והיא חויבה לפצות את המתלוננים בסכום של 200,000 ש"ח. בימ"ש קמא בגזר הדין קבע כי הקנס והפיצויים ישולמו עד ליום 1.12.10 אך עד היום הם לא שולמו, למעט סכום של 1,000 ש"ח (ראה נספחים ב' ו- ד' לעתירה).

ערעור שהגישה המשיבה על כל רכיבי גזר הדין נדחה ע"י בימ"ש זה, במותב אחר, בעפ"ג 26250-11-10 (ראה נספח ג' לעתירה).

החלטת הוועדה

3.         ביום 15.2.12 החליטה המשיבה 1 (להלן: " הוועדה"), בדעת רוב של חברי הוועדה, לשחרר את המשיבה, שאין לה עבר פלילי, תפקדה בכלא היטב ושיתפה פעולה עם גורמי הטיפול, על תנאי בתנאי תוכנית רש"א שהוצגה בפניה ובפנינו (ראה נספחים ו' ו- ז' לעתירה) לפיה, בין השאר, היא תעבוד בחברת "חלום של חופשה", שם עבדה לאחר הרשעתה בביצוע העבירות ובטרם מאסרה, ובישיבת המעקב ביום 24.7.12 תציג, בין השאר, אישורים לענין הקנס והפיצוי.

4.         דעת הרוב סברה כי שלושה טעמים מצדיקים את שחרורה המוקדם של המשיבה:

1.         המשיבה הציגה אישור ממשרד עו"ד על כך כי בימים הקרובים תגיש בקשה לפשיטת רגל (הבקשה הוגשה רק ביום 29.3.12).

2.         הקנס שהושת על המשיבה הוא בסך 1,000 ש"ח ואם הסכום ששולם הוא לטובת הפיצוי כמצוות סעיף 77 לחוק העונשין, הרי שהקנס יועמד באופן ריאלי על סכום של 201,000 ש"ח, שהמשיבה לא מסוגלת לעמוד בו.

3.         המשיבה ראויה לשחרור מוקדם על דעת כלל הגורמים בכלא. היא עברה טיפול אפקטיבי, ממתינה לה תוכנית רש"א, הכוללת מקום עבודה מסודר, שמודע לעברה הפלילי. בהקשר זה, הוער כי המשיבה ציינה שעבודתה תאפשר לה להפריש כל חודש 2,000 ש"ח לטובת תשלום הפיצוי למתלוננים.

5.         דעת המיעוט של יו"ר הועדה, כב' השופט גבאי, סברה כי אין להורות על שחרור מוקדם של המשיבה משני טעמים:

1.         סעיף 77(ג) לחוק העונשין קובע כי " (ג) לענין גביה, דין פיצויים לפי סעיף זה כדין קנס; סכום ששולם או נגבה על חשבון קנס שיש בצדו חובת פיצויים, ייזקף תחילה על חשבון הפיצויים".

משכך, הרי שמבחינת החוק, הכספים ששילמה המשיבה נזקפים לטובת הפיצוי והקנס לא שולם ומכאן שיש להשאיר את המשיבה במאסר לתקופה של 5 חודשים חלף הקנס.

2.         בהתאם לסעיף 9 לחוק שחרור על תנאי, המתווה את שיקולי הועדה לשחרור מוקדם, ועפ"י הפסיקה, יש לשקול תשלום קנס או פיצוי ומדוע לא שולמו. הואיל ונותרו למשיבה 5 חודשי מאסר חלף קנס, הרי שעליה לפנות למרכז לגביית קנסות, אשר לו הסמכות לדחות או לפרוס את תשלום הקנס והפיצוי, אם שוכנע כי התשלום לא בוצע מסיבות מוצדקות. עד להחלטת המרכז לגבייה או עד לתשלום הפיצוי והקנס גם יחד, אין לשחרר את המשיבה חרף היותה ראויה לשחרור מוקדם.

נימוקי העתירה :

1.         הועדה שגתה משלא העניקה משקל ראוי לכך שהמשיבה לא עשתה דבר בכל תקופת מאסרה לצורך הסדרת תשלום הפיצוי. יתרה מכך, היה סיפק בידיה לגייס כספים עוד בטרם נשלחה למאסר, שכן במהלך החודשים בין מתן הכרעת הדין ועד 5 חודשים לאחר מתן גזה"ד, היא עבדה בחברת "חלום של חופשה", שאמורה לקלוט אותה לאחר שחרורה המוקדם.

2.         הועדה שגתה משלא שקלה כראוי את הסיכון הנשקף מהמשיבה לביטחון הציבור, כשהסתמכה על תוכנית רש"א המאפשרת חזרתה של המשיבה לעבוד בחברת "חלום של חופשה", עבודה המצריכה קבלת כרטיסי חיוב ע"י המשיבה ועיסוק בתחום הכספים והמכירות. זאת שעה שבגזה"ד נקבע כי היא ניחנה ב" כישרון מרמה" "... הכולל כישרון מניפולטיבי ונכלולי...".

מד"וח רש"א לא עולה שהמשיבה הביעה בפניה רצון לשלם את הפיצוי לכשתשתחרר ותעבוד.